אדם שנפל מסולם בגובה של כ-6 מטר, טען כי הנכות שנותרה לו נובעת מהטיפול הרשלני שקיבל בביה"ח. המדינה חויבה בפיצוי.
האיש נפל מסולם ביוני 2007, בעת שגזם עץ בחצר ביתו. הוא פונה לביה"ח איכילוב שבתל אביב כשהוא מחוסר הכרה, מונשם, וסובל מפגיעה רב מערכתית קשה. בביה"ח הוא אובחן, בין היתר, כסובל מחבלת ראש ומשבר בעצם הירך.
נפגעתם מטיפול רפואי?
פנה לעורך דין רשלנות רפואית
השבר בירך טופל באופן זמני עד לביצוע ניתוח לקיבועו, אולם הניתוח התעכב במספר ימים משום שמצב הנפגע לא איפשר זאת. רק לאחר 4 ימים, כשהדבר התאפשר, הנפגע עבר את הניתוח. כחודש לאחר מכן, הוא שוחרר מביה"ח להמשך טיפול שיקומי בתל השומר.
בבדיקה אורטופדית שעבר בתל-השומר, התגלה קיצור של מעל 5 ס"מ ברגלו, והוצע לו לעבור ניתוח להארכתה. לאחר כחמישה חודשים הוא עבר שני ניתוחים להחלפת הקיבוע והארכת הרגל שלא צלחו, וביולי 2008 הוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף.
כארבעה חודשים לאחר מכן, בעת שישן, מפרק הירך שלו נשבר לפתע. הוא אושפז שוב בתל השומר, ועבר ניתוח לשחזור וקיבוע של השבר. באוקטובר 2012, הוא אובחן כסובל מנמק בירך, באופן שיצריך ניתוח להחלפת המפרק בעתיד.
הנפגע הגיש לביה"מ המחוזי בלוד תביעת רשלנות רפואית כנגד המדינה, בעלת ביה"ח איכילוב. הוא טען, כי הנכות האורטופדית הקשה נגרמה כתוצאה מטיפול ומעקב רשלניים של רופאי ביה"ח.
בחוות דעת מומחה שצירף לתביעתו, נטען כי רופאי ביה"ח התרשלו בכך שהשתמשו בשיטת טיפול זמנית במשך ימים ארוכים באופן שגרם לו לנמק.
עוד נטען בחוות הדעת, כי הרופאים בחרו בקיבוע שאינו מתאים לסוג השבר של התובע, לא אבחנו כי נגרם שבר נוסף בעת הניתוח, ולא תיקנו את השבר בזמן. המומחה העריך, כי נגרמה לתובע נכות בשיעור של 65%, ואילו היה מטופל כראוי היה נותר עם נכות של 10% בלבד.
המדינה הכחישה את הטענות נגדה וטענה, כי ניתן לתובע טיפול הולם וסביר בהתחשב במצב הקשה שבו הגיע לביה"ח. עוד טענה, כי נכותו נובעת מפגיעתו הראשונית ולא מהתרשלות בטיפול. עוד לטענתה, השבר הנוסף בירך, שאירע באופן ספונטאני תוך כדי שינה, קשור לטיפול שהתובע עבר בתל השומר ולא באיכילוב.
עוד טענה הנתבעת, כי לתובע אשם תורם בשל כך שלא חזר אל האורטופד עם צילום רנטגן כשהתבקש לכך, ובשל כך שדחה את ביצוע הניתוח להארכת הרגל במשך כחמישה חודשים.
החמירו את המצב
השופטת בלהה טולקובסקי קבעה, כי ביה"ח התרשל כמעט לאורך כל הטיפול בתובע: בטיפול הראשוני בשבר, בבחירת הטכניקה הניתוחית, בביצוע המעקב לאחר הניתוח ובשחרורו לביתו מבלי לדעת שקיבוע השבר התפרק והוא זקוק לניתוח נוסף.
השופטת הוסיפה, כי היא שוכנעה שאלמלא ההתרשלות הנכות של התובע הייתה נמוכה בהרבה.
לפיכך, השופטת חייבה את המדינה לפצות את התובע ב-2,045,433 שקל בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, פנסיה, כאב וסבל, והוצאות רפואיות, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, והוצאות משפט.
* עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.